הארה מיידית - לכבוד ראש השנה

תארו לכם שבדף השער של האתר הנחמד שלנו היה כתוב 'לחץ כאן להארה מיידית'. היד הייתה נעה לה בעדינות עם העכבר, קליק ועוד קליק, והדף עולה. אבל במקום פרסומות, טור אישי או כתבה, היינו מקבלים דף ריק. לבן. ללא מילים בכלל. היינו חוזרים אחורה ומנסים עוד פעם, ושוב, המסך לבן, מה קרה? מישהו עשה טעות ושכח לחבר אותנו למקום אליו התכוונו להגיע. מה בעצם חיפשנו? מילים? עוד מילים? האם לא קראתם מספיק מילים עד היום, האם לא עברתם מספיק דפי אינטרנט, האם לא חרשתם כבר אין ספור כתבות, דיווחים, ודעות על סדנאות, מדיטציות, שיטות, ומורים רוחניים שונים ומשונים?

לפעמים אנחנו עשויים להתבלבל ולחשוב שהדרך לדעת מהי האמת תלויה בכמות המילים שנצליח לקרוא "עד כה לא קראתי כל כך הרבה בנושא, אז אני לא הכי מבין אותו...". עוד ועוד מילים וביניהן כך אנו מקווים תמצא לה המשמעות העמוקה, ההסבר האולטימטיבי, כך שנוכל לומר, "או, זה הדבר הכי נכון שקראתי...". הראש עסוק כל הזמן בלבחור, מה טוב ומה לא טוב, מה נכון ומה לא, מה עדיף, שחור או לבן, את זה אני אוהב, את ההוא אני שונא, וזה פה נראה לי מזוייף...

והמחשב...הוא אוגר עבורינו עוד ועוד מילים ואף מכיל את כל המילים שקראנו בעבר...לפעמים אנחנו יכולים למצוא את עצמנו חולמים, 'לו הייתי כמו המחשב, הייתי יכול לזכור את כל התשובות לכל השאלות, ואז אף פעם לא הייתי מתבלבל...'.

הבעיה היא שלרוב, אנחנו מרוב מילים מסתבכים, מתבלבלים. במוח המידע הופך לצלילים למעמסה ולרעש לבן. מידי יום אנחנו צוברים עוד ועוד רעש, שמכסה על הרעש הקודם. בינתיים אנחנו מדמיינים שהידע שלנו גדל, שאנחנו הולכים והופכים לחכמים יותר כי צברנו עוד מידע, עוד רעיון שלא חשבנו עליו מקודם, אבל למעשה, בתוכנו, שום דבר אינו משתנה.

מרוב מילים אנחנו נוטים לשכוח שהחיפוש אחר תשובה שבאמת תשפיע עלינו טמון בחוויה. המילים במוח, כמו נתונים במחשב ישן, יכולות להתבלבל ולצאת מהקשרן, החוויה – נשארת בגוף ואינה נשכחת. לרוב, החוויה העוצמתית ביותר נחווית ברגעים השקטים, ברגעים ללא מילים, בשקט שבין המילים, כשהרעש מפסיק ותחושת עונג שלווה עוטפת אותנו, זה אפילו יותר מרגע השיא, זהו רגע השלווה השקט שבא אחריו, את החוויה הזו אנחנו מחפשים.

לפיכך, יש שתי ברכות שאני מאחל לכולנו לשנה הבאה עלינו לטובה. האחת נוגעת במילים. מי ייתן והמילים שלנו יצליחו לנשוא בתוכן קצת שקט, שיצליחו להעביר את החוויה, את ההפסקה, ואת השלווה. אנחנו חייבים להמשיך לכתוב, לדווח, לספר, כי אנחנו רוצים להעביר משהו הלאה, ועדיין, המילים הן הדרך הטובה ביותר שיש לנו לתקשר במהירות אחד עם השני.

הברכה השנייה נוגעת בחוויה, באומץ, שכבר יגיע וייקח אותנו מעבר למילים, אל ההתנסות. בעצם אני פונה אל הקוראים המכורים, אלו שרק יושבים על הכיסא, ומדי יום בודקים מה השתנה בעולמנו, איזה סדנא יש השבוע, איזה מורה בא לבקר בארצנו הקטנטונת, ומה מצב הכוכבים. כולנו קצת כאלה, מעדיפים לקרוא ולהמשיך הלאה בחיינו כפי שהיו עד כה. אבל עמוק בפנים, משהו בנו זוכר שהידע האמיתי נמצא רק בהתנסות, הוא אינו יכול להיווצר מתוך הערכה האם משהו הינו טוב או לא טוב, כמו שאי אפשר להעריך באמת איך יראה קשר עם אדם מסוים, חייבים להתנסות בקשר שכזה ורק אז אפשר לדעת. אם תופסים אומץ, קוראים פחות ומתנסים יותר, אז אחר כך הידע במילים הוא כבר לא ידע של אחרים, שהתנסו וכתבו, זה ידע שכבר הפך לאוצר אישי של האדם שהתנסה בו. אחרי ההתנסות, המילים מקבלות חיות, פתאום מוצאים משהו מהשקט, פתאום אותו גבב מילים אינסופי מתחיל להביע משהו אמיתי. דרך מילים בלבד, החוויה לעולם לא תגיע, תקראו לזה רוחניות, תקראו לזה ניו-אייג', תקראו לזה חשיבה אלטרנטיבית, זה לא יעזור, הספקנות והשיפוטיות לעולם לא יעלמו דרך שכנוע, אלא רק דרך התנסות, וזו בעצם הברכה שלי לשנה הזו, שיהיה לנו את האומץ לעזוב את כיסא המחשב ולצאת לסדנאות, למפגשים, ולהיות באמת פתוחים לחוויות, כי רק מהן, נוכל  באמת להשתנות.